תקנות מחלות בעלי-חיים (שחיטת בהמות), תשכ"ד-1964

תקנות מחלות בעלי-חיים (שחיטת בהמות), תשכ"ד-1964 1
בתוקף סמכותי לפי סעיף 20 לפקודת מחלות בעלי-חיים, 1945, הסעיפים 14(א) ו-2 (ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, והסעיפים 5, 15 ו-43 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957, אני מתקין תקנות אלה:
פרק ראשון: הוראות כלליות
סימן א': פרשנות
1. הגדרות (תיקון: תשכ"ג, תשל"ג, תשנ"ו, תשס"ו)
בתקנות אלה -
"אולם-שחיטה" - אולם שנקבע בתכנית בית המטבחיים כמקום לשחיטת בהמות;
"אחראי לבית-המטבחיים" - אדם או רשות מקומית המחזיק או מפעיל בית-מטבחיים;
"בהמות" - בקר, כבשים, עזים, חזירים, גמלים, סוסים, פרדים, חמורים, או ארנבות, מלבד אם הענין יחייב אחרת;
"בית המטבחיים" - מקום שיועד לשחיטת בהמות;
"בשר" - גופת בהמה, לרבות אבריה, דמה, עצמותיה, עורה וכל חלק אחר שלה;
"בשר גולמי" - בשר המיועד למאכל אדם במצבו הטבעי לאחר שחיטת הבהמה;
"חבילת בשר" - בשר המיועד למאכל אדם אשר עבר תהליך פירוק מעצמות השלד כולן או מקצתן, חיתוך או טחינה ונארז בחבילה טרם הוצאתו מבית המטבחיים;
"חבילת בשר מצונן" - חבילת בשר שכל חלק בה נמצא בטמפרטורה שבין אפס מעלות צלזיוס ל-4 מעלות צלזיוס מעל לאפס, למעט חבילת בשר טחון;
"חבילת בשר טחון" - לרבות תוספות לה ולרבות חבילת בשר קצוץ, ולרבות תוספותיה;
"חבילת בשר טחון מצונן" - חבילת בשר טחון שכל חלק בה נמצא בטמפרטורה שבין אפס מעלות צלזיוס ל-2 מעלות צלזיוס מעל לאפס.
"הרמה המרבית" - הרמה המרבית המותרת של שאריות ביולוגיות בבשר בהמה, כמפורט ברשימה שערך מנהל השירותים הווטרינריים, בהסכמת מנהל שירות המזון במשרד הבריאות, המעודכנת מזמן לזמן, ושהופקדה לעיון הציבור בלשכות המחוזיות של השירותים הווטרינריים ובספריות המכון הווטרינרי בבית דגן.
"למכור" - לרבות להציע, להציג, לפרסם, להחזיק, להחסין, להעביר, לשלוח, להוביל, למסור למכירה וכן למיין ולהכין עבור תעשיית מוצרי-בשר;
"רופא וטרינרי" - רופא וטרינרי שמנהל השירותים הוטרינריים הסכים שישמש אחראי לביצוע פיקוח וטרינרי בבית-מטבחיים ולבדיקת בשר;
"שארית ביולוגית" - כהגדרתה בתקנות מחלות בעלי חיים (בדיקת שאריות ביולוגיות), התשנ"ד-1994. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: